טיפ טיפה זכרונות

אז אני בכל זאת נכד, אבל אני נכד שחיי את רוב חייו עם סבא אחרי האירוע המוחי שאירע לו, לא מדבר כמעט, אבל אוהו! כמה שהוא הקשיב! אני זוכר שהגעתי אליו ביום הולדת האחרון שלו, 83, הכנתי לו כרטיס ברכה מגניב כזה, לקחתי אביזרי תלת ממד ושילבתי לברכה מגניבה, הגענו אליו כל המשפחה, נכנסנו, והבאנו לסבא את הברכות, והחיוך, החיוך.

הדבר שעזר לסבא הכי הרבה לאחר האסון, לדעתי לפחות- זה החיוך, חיוך מאיר וגדול, חיוך ענקי, חיוך.

הוא חייך כל הזמן, אבל החיוך שהוא חייך לאחר האירוע המוחי היה אחר לגמרי- חיוך גדול ואוהב.

הבאתי לו את הברכה, וקיבלתי חיוך ענקי, החיוך הטוב ביותר שראיתי בחיי, לא בגלל היופי, אלא בגלל שהוא היה החיוך האמתי ביותר שראיתי בחיי, הוא היה מדהים.

לאחר מכן באה תור לחיצת היד, זו היית לחיצה חלשה, אני לא יכול לתאר את זה, היד נוגעת בך, מנסה להדק את האחיזה- אבל רועדת, סוג של רעידה חזקה, אני לא יכול להסביר את זה, הייתי קורא לזה לחיצה רוטטת, אבל הרטט מעביר חשמל, מהרטט מבינים הכול.

כשסבא לא יכול היה לדבר, הוא דיבר בדרך אחרת, הוא דיבר במגע, בחיוך, בצחוק ולחיצת יד, זה הדבר שצריך ללמוד ממנו, איך לתת, אפילו בלי מילים! את ההרגשה הטובה ביותר לכל אחד, בכל זמן, בלי מילים:

עם חיוך

הרצון לדעת

• "בעיות ההלכה, ובמיוחד מציאת פסק ־הלכה, אינן מטרתו העיקרית של התלמוד. לא הפסק או השימוש המעשי בתורה הם נושאי העניין התלמודי, אלא הרצון לדעת את הדברים לאמתם."

כך אמר הרב בספרו- המדריך לתלמוד, אני חושב שהמשפט הזה משקף את עיקרו של הרב- הרצון לדעת.

הרב נולד בבית לא שומר תורה ומצוות, אבל הוא רצה לדעת, הוא חזר בתשובה, התקרב לחסידות, לתלמוד, והפך למה שהוא כיום, הרב רצה לדעת, לא הפסיק, בלי לעצור לרגע- כל פיסת ידע- נאגרה במוחו העצום, כל פיסת מידע קוטלגה ונותחה בשכלו החריף, הרב לא הפסיק, הרב נמשך לכל פיסת תורה, וזה לא נפסק עד לסוף חייו.

אני חושב שכולם צריכים ללמוד מהרב- לדעת להקשיב, להבין, לעשות צעדים תמורת ההבנה, הרב לימד אותנו שידע, ידע יהודי, הוא הדבר הטוב ביותר, והנצרך ביותר, 

הרב רצה לדעת את הכול ב א מ ת, לא הספיק לו ההסברים ה'מנופחים' בבית הספר, הוא חזר בתשובה, למד, אני משער ודי בטוח שהיה לו קשה, אבל אני בטוח במאה אחוז שהוא לא התייאש, כשהוא למד, הוא רצה להוכיח לכל העולם- שהעיקר הוא הלימוד, הדרך, וואו, תראו כמה הוא הצליח- הוא הראה לעולם שהידע ניתן להשגה, והוא הדבר החשוב ביותר.

הוא הראה שהדרך חשובה- והדרך עוזרת- עובדה, תראו לאן הוא הגיע.

הוא הראה שהידע עצמו חשוב- לא מה שהוא עוזר להשיג, אלא הידע עצמו.

אני חושב שהמילים שהכי מתאימות לרב, בכללי, לא דווקא למאמר הזה-

הוא הראה

שלומות

אז בהחלטה של רגע החלטתי לפתוח כאן בלוג, בבלוג אני לא עומד לספר מה אכלתי לארוחת צהריים, למרות שזו הייתה יופי של ארוחה, אני רוצה לספר פה על איש שהיה "גאון של פעם באלף שנה"- הרב עדין אבן ישראל, אז לפעמים אביא לפה ציטוטים נחמדים ואנתח אותם, לפעמים אכניס סיפורים שראויים לבמה מוגבהת- סיפורים שלומדים מהם מוסר השכל אמיתי, וקצת זיכרונות, כן, אני בכל זאת נכד...

אז כן, זה רק אשכול פתיחה נחמד, אבל אני מקווה לתפעל פה את הבלוג כך שלכולם יהיה מעניין, מקווה שתיהנו גם, אז אני מאחל לכולם, אבל בעיקר לצוות האתר- בהצלחה ענקית!