הרב עדין אבן ישראל- שטיינזלץ


נולד בירושלים לרבקה לאה לבית קרוקוביץ' צאצאית רבי יצחק מוורקא ולאברהם משה שטיינזלץ, מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים. הוריו היו חילונים.

בשנות העשרה שלו חזר בתשובה, בעזרת הרב שמואל אלעזר היילפרין, ולמד אצל הרבנים  נחום שמריהו ששונקין  ודב בער אליעזרוב בירושלים. בגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד  מתמטיקה  ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והיה אז לסטודנט הצעיר ביותר בה, ובמקביל למד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בלוד שם התחבר לרב שלמה חיים קסלמן. למד גם בישיבת תורת אמת ובישיבת מיר. מסיבות רפואיות לא שירת בצה"ל.

בה'תשי"א הקים עם הרב משה שפירא את אחוות שלהבת-יה, ובשנת ה'תשט"ז החלו השניים בהפצת ירחון בשם "רשפים" בעילום שם לאנשי רוח. שמואל הוגו ברגמן תיאר את כתב העת כ"תופעה רוחנית מרתקת".

לימד מתמטיקה בעזתה. בגיל 24 מונה למנהל תיכון ממלכתי־דתי בבית הגדי. באותה שנה הוצעה לו משרת רבה של חולון, אך הוא סירב להצעה. בפגישה עם יושב ראש הכנסת דאז  קדיש לוז וראש הממשלה לוי אשכול, השניים עודדו אותו לפתוח ביוזמת התלמוד המבואר.

בשנת ה'תשכ"ה נישא לחיה שרה, בתו של חיים הלל אזימוב, חסיד חב"ד. לזוג נולדו בת ושני בנים, מנחם יעקב צבי והרב אברהם משה חיים הלל. מנחם עומד בראש הוצאת ספריו. בעבר כיהן בנו האחרון כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בכפר חב"ד.

בשנת ה'תשנ"א (1991) שינה את שם משפחתו ל"אבן ישראל", בהמלצת רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.

היה עמית מחקר במכון לדתות באוניברסיטת ייל, עמית מחקר בכיר במרכז ללימודי המדעים והדתות באוניברסיטת קולומביה ומרצה אורח במוסדות אקדמיים נוספים.

בה'תשע"ז (2016) עבר אירוע מוחי קשה וחדל מלדבר. בי"ז באב ה'תש"פ נפטר, כשבועיים לאחר שחלה בדלקת ריאות, ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.

חיבר למעלה מ-400 חיבורים, בעיקר בפרשנות התלמוד, המקרא והחסידות, שמוערך כי נמכרו בכחמישה מיליון עותקים. כתב מאות מאמרים תורניים ומאמרי דעה בנושאים שונים.

הושפע מתורת אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. היה תלמיד של הרבי מנחם מנדל שניאורסון, נפגש עמו ב'יחידות' גם בשנותיו האחרונות. היה בקשר קרוב גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, ועם רבי שמחה בונים אלתר. לבקשתו של רבי שמחה בונים אלתר כתב הרב אבן ישראל את ביאורו למסכת פאה מהתלמוד הירושלמי.

תלמוד שטיינזלץ

בשנת ה'תשכ"ה (1965) הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" לביאור התלמוד במטרה להנגישו לקורא הישראלי. "תלמוד שטיינזלץ" מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושי רש"י ותוספות, נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית, בתוספת מבואות, הסברים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. הכרך הראשון יצא לאור בשנת 1967 והאחרון בה'תשע"א (2010).

פירוש דומה יצא על מסכת פאה ומסכת שקלים מהתלמוד הירושלמי.

לאחר סיום הוצאת הביאור לתלמוד, הוציא לאור (2016) את הביאור לתנ"ך,  למשנה תורה להרמב"ם (2017), והכין את הבסיס לביאור המשנה וסידור התפילה, בין השאר בסדרת שיעורים מוקלטים.

פעילות ציבורית וחינוכית

בארץ ישראל

כבר בשנות ה-60 החל להרצות בישראל ומחוץ לה בנושאי יהדות. הרצה בין היתר בקיבוצים.

בשנת ה'תשמ"ד (1984) הקים בירושלים את הישיבה הגבוהה "מקור חיים" בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר. הישיבה נסגרה לאחר ארבע שנים. במקביל נפתחה בשכונת מקור חיים בירושלים הישיבה התיכונית מקור חיים בנשיאותו, שעברה בהמשך לכפר עציון, יחד עם בית ספר יסודי וגן באותו השם.

היה חבר בוועד המנהל של גן החיות התנ"כי, של ארגון גשר, ושל הג'וינט, וממייסדי וחברי הוועד המנהל של מכון פרדס.

בשנת 1999 הוקמה הישיבה הגבוהה בתקוע ובשנת 2009 ישיבת שפע מקור חיים והוא עמד בנשיאותם שתיהן.

בשנת ה'תשס"ה (2005) הקים ארגון בשם "הסנהדרין החדשה", עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים, ובמסגרתו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא ראה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובחודש סיוון ה'תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.

בשנת ה'תשס"ו (2006) פתח בשכונת נחלאות שבירושלים את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.

ב-2016 כתב במשך כמה חודשים טור על פרשת השבוע במוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון.

שכתובים מהתוועדויותיו התפרסמו בעלון "קרוב אליך". חלקם יצאו לאור בספר "התוועדות" בהוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות.

בברית המועצות

בשנת 1989, סמוך להתפרקות ברית המועצות, הקים במוסקבה את הישיבה הראשונה שחזרה לפעול לאחר עליית מסך הברזל, מכון בראשותו ללימודי יהדות ליהודים ברוסיה ואת ארגון המורים היהודים בברית המועצות "למד". במהלך שהותו שם, קיבל אישור מגורבצ'וב לתעד את כתבי היד היהודיים בספריות במוסקבה ולנינגדר וכן סייע בכינון הקשרים הממלכתיים הראשונים בין רוסיה למדינת ישראל.

בשנה לאחר מכן הוציא תרגום לרוסית של ספרו "שלושה עשר עלי השושנה" והחל תרגום של התלמוד המבואר על ידי האקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1995 הוענק לו תואר "דוצ'ובני ראבין" - המנהיג הרוחני של היהדות רוסיה, על ידי רבה הראשי של רוסיה, הרב אדולף שייביץ' ובמשך תקופה העביר שבוע מדי חודש בשיעורים והרצאות ברוסיה.

שיעורי חסידות

בשנת ה'תשי"ח (1958) לאחר פטירתו של הרב אברהם חן המשיך הרב אבן ישראל את שיעור החסידות השבועי שמסר הרב חן בביתו שברחביה (לבקשת הרב שלמה יוסף זוין שמסר את השיעור במשך שנה). בעשרות שנות קיומו עסק השיעור בלימוד ספרי היסוד של תורת חב"ד, בהם ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה, מאמרי אדמו"ר הזקן, דרך מצוותיך של הצמח צדק ועוד.

בין המשתתפים בשיעור היו זלמן שזר נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהשתתף בשיעור גם בעת כהונתו, פרופ' שמואל הוגו ברגמן וזלדה. ביוזמת שזר יצא לאור במסגרת השיעור "ספר הקן" בעריכת הרב אבן ישראל, במלאת 150 שנה לפטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי.

בשנת ה'תש"מ (1980) החל הרב אבן ישראל למסור שיעורים בספר התניא בתחנת הרדיו קול ישראל, ביוזמת אברהם זיגמן. מספר שנים לאחר מכן הוציא לאור את סדרת "ביאור התניא" שהתבססה על שיעורים אלו.

השקפה והגות

עמדות פוליטיות

רבים מתלמידיו של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ שייכים לזרם הציונות הדתית. בתחילה, בניגוד לעמדתו של הרבי מלובביץ' השוללת החזרת שטחים גם תמורת שלום, סבר הרב אבן ישראל שיש להחזיר את "השטחים הכבושים", כלומר השטחים הלא מיושבים ולא את ההתנחלויות. עם זאת, הוא כינה את תוכנית ההתנתקות "איוולת מוסרית" ו"התעללות", והתנגד גם לפינוי מקומות קדושים כמו מערת המכפלה, קבר יוסף וקבר רחל. אף על פי כן, הרב שטיינזלץ ביטל את דעתו מפני דעת רבו הרבי מלובביץ' והתנגד למסירת שטחים כל שהם.

הוא הגדיר את עצמו אנטי לאומי אך לא אנטי ציוני. על הלאומיות התבטא כך: "הדת הלאומית איננה מכובדת יותר מכל דת אחרת. יתר על כן, היא הרבה פעמים גרועה יותר מהקנאות הדתית, אפילו מזו של חומייני או של האחים המוסלמים במצרים [...] לקנאות דתית יש לפחות יתרון אחד על פני הקנאות הלאומית: היא קובעת לעצמה, בהגדרה, מגבלות מסוימות [...] הלאומיות מסוכנת כי היא אבסולוטית, ללא גדר."

מספריו

ספרי ביאורים:

  • תלמוד שטיינזלץ
  • ביאור על ספר התניא - תשעה כרכים, תשמ"ט - תשע"ג. הוצאה מתוקנת 2020.
  • הגדה של פסח, עם הוראות, הסברים ומנהגים, הוצאת כרטא, תשל"ט (1979).
  • התנ"ך המבואר, הוצאת קורן.
  • ביאור על משנה תורה לרמב"ם - ביאור, פסקי הלכה במקומות בהם לא נפסקה להלכה דעתו של הרמב"ם, ומאמרי הרחבה בנושאים אקטואליים. 16 כרכים (ספרי 'זמנים' ו'טהרות' בשני כרכים כל אחד), בהוצאת קורן.
  • ששה מספורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב, בצירוף מבוא ופירושים. הוצאת דביר, תשמ"א/ 1981.
  • תהילים קורן - (2017) תהילים עם פירושו, בליווי איוריו של האומן החסידי ברוך נחשון ופנינים מתורת החסידות.
  • פרקי אבות - עם ביאורו, לצד עיונים והרחבות ביוגרפיות ולשוניות.
  • מסכת ספר תורה: מן שבע מסכתות קטנות ירושלמיות, מנוקד ומבואר על ידי הרב עדין שטיינזלץ, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, תשמ"ד/ 1983.

חיבורים נוספים:

  • שלושה עשר עלי השושנה - נושאים בתורת הסוד.
  • נשמה - אופי הנשמה, מקורה ותפקידה, הוצאת מגיד
  • התלמוד לכל, הוצאת משכל.
  • מדריך לתלמוד - הקדמה כללית הכוללת רקע, תרגום מילים בסיסיות ותיאור המהלכים התלמודיים, הוצאת כתר, 1984.
  • הסידור והתפילה, מדריך למתפלל ולמעיין, הוצאת משכל, 1994.
  • הבן יקיר לי - שיחות ומאמרים על העם היהודי.
  • חיי שנה - אסופת שיחות ומאמרים על מועדי השנה, הוצאת ידיעות אחרונות.
  • חיי עולם- אסופת שיחות ומאמרים על פרשת השבוע, הוצאת קורן.
  • תשובה - ספר הדרכה לבעלי תשובה.
  • אישים בתלמוד, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • נשים במקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • דמויות מן המקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת. תשמ"א 1980.
  • הסוציולוגיה של הבערות, עם עמוס פונקנשטיין, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • הרבי שלי - ביוגרפיה של רבי מנחם מנדל שניאורסון המשולבת בחוויות האישיות של המחבר עמו, הוצאת מגיד.
  • התוועדות - אסופת התוועדויות שנאמרו בישיבת תקוע, בהוצאת ספרים מעיינותיך, ה'תשע"ז.
  • עדין שטיינזלץ ויניב מזומן, נתיב לתלמוד, הוצאת ידיעות ספרים והוצאת מא"י, 2017.
  • סודות היהדות, סדרה בת 4 חלקים: התורה - על חמשת חומשי התרה, החכמה - על המשנה והגמרא, המחשבה - על הפילוסופיה היהודית, המוסר, הקבלה והחסידות, ההלכה - מדריך הלכתי, המקיף את מעגל החיים, לוח השנה וחיי היום-יום, 2018.
  • מהדורה מדעית של מדרש הגדול לספר ויקרא, יוצא לאור על פי כתבי יד עםמבוא, חילופי נוסחאות והערות. בהוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ו/ 1975.
  • פירוש המקרא בספרות השאלות והתשובות, הוצאת כתר, 1978.
  • אשת חיל - אלבום, הוצאת מילתא.
  • אור פני מלך - אסופת מאמרים לימים נוראים, בהוצאת תלמידי ישיבת תקוע.
  • ביכורים - אסופת מאמרים לחג השבועות, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • יצא סוד - שיחות ומאמרים על חג הפורים, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • בלב פתוח: שיחות בארבע עיניים עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הוצאת מגיד, יהושע זקבך.
  • נווה אור- חידושי חסידות המשולבים עם הלכה חסידית ופירושי גמרא בהוצאת תלמידי ישיבת שפע מקור חיים.
  • שביל הזהב ושביל הסוסים- נכתב בשנת תשי"ח בהיותו בן 21. נתפרסם על ידי עמותת מקור חיים, כנראה בשנות ה-90

ספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית, איטלקית, סינית ושפות נוספות.


@יערך בהמשך@